המדריך השלם לגידול פסיפלורה בגינה הביתית - כל מה שצריך לדעת.
מה זה סגול בחוץ, ירוק-צהוב בפנים ויש לו גרעינים חמצמצים טעימים שמזכירים סוכריות קופצות?
זוהי הפסיפלורה (באנגלית, מכונה גם Passion fruit), אחד מהפירות הישראליים ביותר שיש בגינה האורגנית שלנו, אבל אם לומר את האמת - מקורו בדרום אמריקה והוא נפוץ היום בכל העולם.
בתור ילדים בקיבוץ, אני זוכר שהיינו תרים אחר הפירות הסגולים בכל האתרים הנסתרים בהם ידענו שמגדלים פסיפלורה - ליד המוסך, באיזור פינת החי, מאחורי בתי הוותיקים במשק, שלכל אחד מהם היו תמיד סט של פירות נגביים מושלמים - שסק, רימון ופסיפלורה. פעם אולי אכתוב על זה מאמר מיוחד..
מתי שותלים ואיפה?
את הפסיפלורה אני ממקם תמיד במקומות שבהם אבקש לייצר הצללה בנוסף לגישה נוחה עבור קטיף הפרי.
אני חושב על זה מראש ומתכנן את הגינה כך שכאשר יגדל הצמח, יוכלו מבקרי הגינה ובעיקר הילדים, שכל כך אוהבים את הפירות, להגיע אליהם ולקטוף אותם בקלות וללא מאמץ מיוחד.
את הפסיפלורה נשתול בתקופת האביב, כאשר מתחיל להתחמם והקרקע הופכת לסביבה נוחה יותר עבור שורשי הצמח הצעיר. אין לה מערכת שורשים מפותחת ומסועפת מאוד ולכן בנוסף לבור שתילה מדופן בקומפוסט איכותי ודשן בשחרור איטי (אוסמוקוט) אקפיד להכין מערכת השקייה מבוססת טפטפות.
נוכל לשתול אותה גם בסוף הקיץ (ספטמבר), אך אם עונת הגשמים תקדים, יהיה לצמח קשה יותר להתבסס באדמה.
הפסיפלורה חובבת את השמש הישראלית - בכל איזורי הארץ, וצומחת מהר מאוד, גם אם לעיתים קליטת השתיל נראית לנו קצת קשה בהתחלה. תנו לזה זמן - הוא יהיה ענקי.
הסוד מבחינתי הוא הכנה טובה של מקום השתילה, בניית גדר או אמצעי עליו יוכל הצמח לטפס בקלות, קשירה בשלבים הראשונים מפני רוח חזקה והשקייה סדירה.
אורך חייו של הצמח הוא כ- 6 עד 8 שנים (בזנים מסויימים אף פחות). בכך, מזכירה הפסיפלורה את הארטישוק.
ניתן להמשיך ולגדל אותה על בסיס שתילים שצצים מעת לעת מהפירות שנפלו בעונה הקודמת, אך אישית אני מעדיף לעקור את הצמח הישן שסיים ולשתול במקומו שתיל חדש מהמשתלה (או כזה שהשרשתי מבעוד מועד).
כאשר הצמח מתחיל ׳להזדקן׳, התחילו לתכנן את שתילת מחליפו מבחינת מיקום ותנאי גידול, וכך תבטיחו לעצמכם רציפות בתנובת הפירות.
גידול פסיפלורה הוא פשוט באופן יחסי, ואינו דורש טיפול ממושך. ניתן לגדל אותה בכל איזורי הארץ.
השקייה ודישון:
מבחינת כמויות מים, הפסיפלורה זקוקה בשלבי הקליטה לאחר השתילה ל-1 ליטר ליום וקרקע מנוקזת היטב.
אם מזג האויר מתחמם מאוד, הוסיפו 0.5 ליטר (סה״כ 1.5 ליטר) ועקבו אחר מצב הקרקע - הימנעו ממצב של הצפה או שלולית כדי שהשורשים לא יירקבו.
בעת השתילה - הוסיפו מנה גדושה של קומפוסט איכותי לבור השתילה וכ-50 גרם דשן בשחרור איטי (אוסמוקוט, 6/12 חודשים).
לאחר התבססות הצמח וצמיחתו לגובה - נוסיף לאחר 3 חודשים 50 גרם נוספים ונעקוב אחר מצב העלים וסימני מחסור.
בצמח גדול, הוסיפו מידי שנה באביב כ-100 גרם אוסמוקוט והגדילו אותה רק במידה והצמח מראה סימני מחסור.
פרח הפסיפלורה הוא זה שנתן לה את שמה - ״שעונית נאכלת״, על שום הדימיון של אבקניו למחוגי שעון.
חייבים להודות שהשם יצירתי, ואכן מדובר בפרח מרהיב המקנה למטפס מראה ייחודי וצבעוני.
הפסיפלורה היא צמח ״דו-מיני״, כלומר, הפרחים יכולים להפרות את עצמם, ומי שעושה זאת הכי טוב - היא שוב, הדבורה. עובדה זו מקלה עלינו מאוד שכן אין צורך בצמח נוסף (זכר או נקבה) כדי שתתרחש האבקה.
פרי הפסיפלורה הוא מיוחד, הן מבחינת צורתו החיצונית - פרי חלק, מבריק, מעט קטן מלימון ממוצע, והן מבחינת צורתו הפנימית - שקיות מיץ מתוק-חמצמץ המכילות גרעינים טעימים. לציפת הפרי ריח נפלא המתפשט כבושם באויר הפתוח.
לפי מחקרים, לפרי יתרונות בריאותיים רבים ועובדה היא שילדים רואים בו ממתק לכל דבר (אבל בריא לשם שינוי).
באיסוף הפרי יש שתי שיטות, שכל אחת מהן נכונה -
המתנה סבלנית עד שהפרי ינשור לקרקע, מעט מקומט אך עדיין עסיסי.
קטיף ישירות מהשיח.
אני בעד שתיהן, שכן ברגע שהפרי נושר לקרקע או ניתק בקלות מהשיח, הוא כבר מלא במספיק מיץ והבשיל היטב.
שימו לב, שככל שתאחרו לאסוף את הפרי שנשר, יהיו לכם מתחרים מצד חיות השדה וחרקים וכמו כן הפרי מתייבש לאחר מספר ימים.
יש במשפחתי ילדים המחפשים בכל שנה בקיץ את פירות הפסיפלורה הסגולים, וניתן לאתרם בטיול רק על פי שובל הקליפות הסגולות הריקות שהותירו מאחוריהם.
מבנה ויתרונות בגידול פסיפלורה בגינה האורגנית שלנו:
השיח גדל במבנה סבוך דמוי שכבות, כאשר כל שכבה צעירה מטפסת על קודמתה, המתייבשת מעט, ועל ידי כך מכסה את כל פני השטח (ראו בתמונה).
הטיפוס מתבצע בעזרת איבר מסולסל המכונה ״קנוקנת״ המתלפף סביב עצמים דקים (כמו גדר או ענפי צמח אחר). מדובר בשיטה יעילה מאוד המאפשרת התפשטות זריזה על שטחים נרחבים.
הפסיפלורה היא מטפס נפלא, ירוק-עד ומהיר במיוחד, שיש לו יתרונות רבים גם מעבר לפירות:
היא מעניקה צל נפלא, וטובה במיוחד לסככות עבודה, למידה ומנוחה גם באמצע היום ותמיד קריר מתחתיה.
חיות רבות מוצאות בה מקום מפלט מהחום או מטורפים, וניתן למצוא עליה קיני ציפורים שונות, המטילות בה את ביציהן.
היותה ירוקת עד, מאפשרת ליצור כתם ירוק בתוך שטח הגינה ולכסות בעזרתה שטחים ומתקני הצללה נרחבים - אך יש להקפיד על יציבותם, שכן לפסיפלורה הבוגרת משקל רב כעבור מספר שנים.
צריכת המים של הצמח הבוגר אינה גבוהה, וזהו יתרון סביבתי חשוב המעודד גינה חסכנית במים.
לפסיפלורה מספר חסרונות בגינה הביתית והם:
יש צורך בגיזום הצמח למניעת השתלטות על איזורים שאינם מיועדים לו וכן הורדת ענפים מתים.
מזיקים בגינה מטיילים על ענפיה ועוברים כך מאיזור לאיזור בצורה מהירה, נסתרת וקלה.
קצב הצימוח המהיר בעונת האביב, מצריך מעקב וטיפול שוטף למניעת התפשטות יתר.
אז בין אם אתם חובבי פרי טרי, אניני טעם המבשלים יצירות מופת, מומחים לקינוחים טרופיים או יצרני ליקרים משובחים (הפסיפלורה מתאימה מאוד לסוג אחרון זה), השיגו לכם.ן שתיל איכותי ממשתלה טובה, ומקמו אותו במקום של כבוד בגינת הירק הישראלית שלכם.ן.
בהצלחה!
יש לי פסיפלורה ששתלתי משתיל לפני כ 3 שנים, צמחה המון על הגדר לשני הכיוונים, מכסה כ 15 מטר של גדר במבוק. אבל אין פרחים כמעט, ובתקופה אחת שהיו המון פרחים, לא התפתחו כלל לפירות. יש הרבה חרקים, והענפים והעלים צומחים יפה. מה הסיבה?